יום שישי, 19 בדצמבר 2014

בולגריה - יום 1 - אלכסנדר בוינוב

אחרי שאדבין ואדריאן עזבו את גורן לבדו, האחד בשביל עבודת מחקר בתואר שני(?!) והשני בשביל טיול זקנות בסין(?!?!) גוראן היה צריך למצוא שותפים חדשים. א1 וא2 בדיוק התחילו לחשוב על טיול באחת ממדינות מזרח אירופה...
האופציות שנדונו בהתחלה כללו את סלובניה ואת קרואטיה, בעיקר סלובניה. סקירה די קצרה באינטרנט העלתה שבבולגריה יש יותר טבע פראי וכרטיסי הטיסה זולים בהרבה וכך נפלה ההחלטה.
הטיסות הזולות ביותר לבולגריה הן בחברת WizzAir, חברת low-cost הידועה לשמצה בביטולים הרבים. נוסף על כך, ברגע שמוסיפים את עלות הכבודה לשני הכיוונים (בכל זאת, טסים לטרק) ו- 5% הנחה על המחירים באל-על (לא UP) יצא שתוצרת הארץ זולה ב- 30 ש"ח.
מכיוון שאדבין הבריז השנה כל העול של תכנון הטיול נפל על גוראן. וזה לא היה פשוט. באנגלית כמעט ואין מידע, בעברית המידע מאוד מוגבל ובבולגרית אני לא יודע לקרוא (לקרוא כן, להבין לא). מצד שני, תוך כדי ההכנות למדתי הרבה מאוד פרטים ככה שבהמשך תקבלו מידע מלא הרבה יותר ממה שאתם רגילים אליו.

אז הגענו לנתב"ג, 3 שעות לפני ההמראה, כמו שכתוב בספר. א1 וא2 ברכבת מתל אביב, גוראן ברכבת מחיפה אחרי חתונה של חבר. שוב לילה ללא שינה לפני הטיסה. גוראן כבר הכין את עצמו לשינה על הספסלים בפארק בסופיה.


אחרי לימוד של החומר שכלל קריאה של פורומים בבולגרית והרבה ייאוש בדרך (בנוסף להרבה מחשבות כמו: "למה לעזאזל אדבין לא יכל לבוא כי אז כל העול היה נופל עליו) הוחלט להתחיל עם טרק בהרי פירין. על פירין נדבר כשנגיע לשם, בינתיים מה שחשוב שהחלטנו להתחיל מהעיר Bansko המוכרת לישראלים רבים בגלל אתר הסקי. התכנון היה להשלים א פערי הציוד ולהגיע ל- Bansko כבר ביום הראשון ע"מ להתחיל את הטרק למחרת. גוראן מצא באינטרנט רשת של חנויות טיולים וא1 קיבל על עצמו את המשימה להבין איפה זה נמצא ואיך מגיעים לשם.


מיד עם הנחיתה, בשעה 10 בערך, התברר שא2 שכח לעשות ביטוח בארץ. מזל שיש אינטרנט! מהשדה לקחנו אוטובוס שהיה אמור להביא אותנו לתחנת pliska שבכל הספרות הדיגיטלית מופיעה כתחנה שבה מצטלבים קווים רבים ונוח להגיע משם לכל מקום. השמועה אומרת שבתחבורה ציבורית יש לשלם בנפרד על תיקים גדולים, ואנחנו כמו ילדים טובים קנינו 6 כרטיסים. היעד היה מסוף אוטובוסים ב- ovche kupel משם יש אוטובוסים ל- bansko גם בשעות הערב.
ב- pliska חיכתה לנו אכזבה ראשונה. אף אחד לא דיבר אנגלית. ולא רוסית. הבנות שלכאורה דיברנו אנגלית אמרו left תוך כדי שהן מצביעות ימינה. לא בטוח אם זה בגלל האנגלית הגרועה או כי הן בנות.

המוכרת בקיוסק של כרטיסים נתנה לנו מפה והקיפה אזור גדול מאוד במפה שנקרא ovche kupel. הבעיה היא שהיא לא ידעה לסמן איפה אנחנו נמצאים על המפה ואיזה קו מגיע לשם.
ככה מצאנו את עצמנו מתרוצצים בין אנשים שלא מבינים אותנו ואנחנו אותם עד שפגשנו בחור גבוה עם שיער ארוך, סטודנט לארכאולוגיה שגם דיבר אנגלית וגם ידע להכווין אותנו. בינגו! הוא התחיל להוביל אותנו דרך שכונות צדדיות ובניינים ארוכים שהזכירו לי את הילדות ועל הדרך היינו בטוחים שעוד רגע שודדים אותנו, וזה במקרה הטוב.


להפתעתי הרבה אחרי כ-10 דקות הליכה הגענו למסוף אוטובוסים קטן שבו חיכה לנו קו 11 שלקח אותנו ל- ovche kupel. כל כך קל, נראה לכם?! התברר שהגענו לתחנה הסופית והאוטובוס ל- Bansko יוצא ממקום אחר שמצריך לחזור 5 תחנות אחורה ומשם לקחת tramvai - רכבת קלה רק בלי שזורקים אבנים. ברכבת פגשנו בחור שדיבר רוסית טובה כי למד במינסק מה שמאוד שימח את א1 וא2. הוא בדיוק היה בדרך לחנות ציד לקנות כדורים ואמר שאולי שם נוכל לקנות גז. גז לא היה שם, אבל המוכר, בחור נחמד בסה"כ בגודל של שלושתנו ביחד צייר לנו על המפה איך להגיע לחנות הטיולים שאליה כיוונו מהתחלה. 5 דקות משם ברגל.
בחנות הצטיידנו במזרני שטח, בלוני גז, מפות שבילים ורצועות הארכה. זאת החנות: http://alpibg.com/.


בדרכינו מהחנות לתחנת האוטובוסים עברנו בשוק וקנינו ירקות למסלול. אחת הנשים בשוק הספיקה לכנות אותי אידיוט אחרי שהתנגשה במזרן שטח שהיה קשור לי לתיק. קרוב לשוק הייתה מסעדת פועלים קטנה שם אכלנו צהריים. היה די טעים מה שנתן לנו תקוות שווא לגבי רמת האוכל להמשך הטיול.


האוטובוס ל Bansko נוסע כ-3 שעות עם עצירה אחת לשירותים. סביר. כמובן שמזגן זה מושג לא מוכר כאן.
ב- Bansko קיווינו להספיק ל- tourist information אבל הכל היה כבר סגור. כמו גם כל מקומות הבילוי בעיר. עיר רפאים לגמרי, אבל השמועות אומרות שבעונת הסקי היא שוקקת חיים.


חיפשנו הוסטל שהיה אמור להיות ברחוב neofit rilski 1. א1 קיבל עליו המלצות חמות. הבעיה שאף אחד לא הכיר את הרחוב. בדרך עברנו ברחוב שנאמר לנו שנקרא Alexander Buynov. היינו בטוחים שזה שקר גס, כי בוינוב הוא אמנם זמר מוכר ברוסיה אבל לא ברמה כזאת שיקראו על שמו רחוב. בהמשך הטיול התברר שזה על שם מהפכן בולגרי ידוע.


סבתא אקראית תפסה אותנו ברחוב ואמרה שהיא מכירה מקום טוב לישון בו אז הלכנו אחריה. להפתעתנו היא הביאו אותנו לדלת שהיה רשום עליה... neofit rilski 1. לבעל הבית היו רק חדרים של שניים. אמרנו לו שניקח אחד כזה ונסתדר, הוא לא הסכים ואמר שיוסיף לנו עוד מיטה לחדר ונשלם לו 40 leva (חדר זוגי עולה 30).


הוא קרא לבת שלו, שתסביר לנו איפה אפשר לאכול בעיר. בחורה יפה מאוד! המסעדה ששלחה אותנו לאכול הייתה על הפנים. כמו רוב מקומות האוכל בבולגריה.
במסעדה חווינו לראשונה את התופעה הבולגרית המוכרת:
- "אפשר בבקשה קטשופ?"
- המלצרית מהנהנת עם הראש בשלילה וחיוך קל מלא חרטה... אחרי דקה אתה מקבל בקבוק קטשופ.











אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה