טרק ה- Fagaras- היום השני
קמנו עם הזריחה. הרומנים כבר התקפלו, הגרמנים עדיין ישנו. אחרי ארוחת בוקר זריזה גוראן ואדבין ירדו לשטוף קלים ע"מ לתת לאדריאן קצת פור לארגן את התיק. הפור לא עזר, עדיין נאלצנו לחכות לו מלא זמן.
בשמונה וחצי יצאנו לדרך בערפל כבד ומיד התחיל טיפוס חד ובסופו כמובן ירידה חדה עוד יותר.
בדרך פגשנו ציפור שלא שרדה את העלייה.
לקראת סוף היום היינו אמורים לעבור בפסגת Negoiu, ההר השני בגובהו ברומניה.
בפסגת ההר פגשנו קבוצה של מטיילים רומנים שעמדו מחובקים ליד הדגל. מסתבר שיש להם מנהג מוזר שכזה, להתחבק ליד דגל רומניה בפסגות ההרים.
אחרי שקצת נרגעו הרוחות מכל החיבוקים, אחד החבר'ה התחיל לספר על לנו על מירוץ בשם carpathian adventure וגם הציג חולצת השתתפות שלו מלפני כמה שנים. המירוץ כולל ריצה בהרים, רכיבת אופניים בהרים כמובן ו... בניית רפסודה מצמיגים ישנים ושייט עליה באגם. אדריאן כמובן ניצל את ההזדמנות לצאת בהצהרה שגוראן לעולם לא יעשה את המירוץ. נראה שהוא צדק, שכן המירוץ האחרון התקיים ב- 2011 ולא נראה שצפוי לקרות שוב.
מפסגת negoiu המשכנו לכיוון ה- refugee. החלק הזה כלל כמובן עוד עלייה וירידה. בעלייה פגשנו צבי שהסכים להצטלם אבל לא מעבר לזה.
בירידה פגשנו שרשראות בסלעים מה שמאוד עיכב את אדריאן. הגרמנים היו בעקבותינו ומחשש שלא יישאר מקום ב- refugee שלחנו את אדבין קדימה וגוראן נשאר להשגיח על אדריאן.
ה- refugee היה מהדגם הישן והצפוף. הגרמנים העדיפו לישון באוהלים למרות שהיה מקום לכולם.
מסתבר שהמזרן המתנפח שלי התפנצ'ר מה שגרם לי לחוסר שינה בלילה. בלילה קמתי להשתין ותוך כדי הסתכלתי על השמים. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים, אפילו לא במדבר. אם לא היה כל כך קר בחוץ הייתי יכול להישאר שם שעות ולהסתכל.
בשמונה וחצי יצאנו לדרך בערפל כבד ומיד התחיל טיפוס חד ובסופו כמובן ירידה חדה עוד יותר.
בדרך פגשנו ציפור שלא שרדה את העלייה.
לקראת סוף היום היינו אמורים לעבור בפסגת Negoiu, ההר השני בגובהו ברומניה.
בפסגת ההר פגשנו קבוצה של מטיילים רומנים שעמדו מחובקים ליד הדגל. מסתבר שיש להם מנהג מוזר שכזה, להתחבק ליד דגל רומניה בפסגות ההרים.
אחרי שקצת נרגעו הרוחות מכל החיבוקים, אחד החבר'ה התחיל לספר על לנו על מירוץ בשם carpathian adventure וגם הציג חולצת השתתפות שלו מלפני כמה שנים. המירוץ כולל ריצה בהרים, רכיבת אופניים בהרים כמובן ו... בניית רפסודה מצמיגים ישנים ושייט עליה באגם. אדריאן כמובן ניצל את ההזדמנות לצאת בהצהרה שגוראן לעולם לא יעשה את המירוץ. נראה שהוא צדק, שכן המירוץ האחרון התקיים ב- 2011 ולא נראה שצפוי לקרות שוב.
מפסגת negoiu המשכנו לכיוון ה- refugee. החלק הזה כלל כמובן עוד עלייה וירידה. בעלייה פגשנו צבי שהסכים להצטלם אבל לא מעבר לזה.
בירידה פגשנו שרשראות בסלעים מה שמאוד עיכב את אדריאן. הגרמנים היו בעקבותינו ומחשש שלא יישאר מקום ב- refugee שלחנו את אדבין קדימה וגוראן נשאר להשגיח על אדריאן.
ה- refugee היה מהדגם הישן והצפוף. הגרמנים העדיפו לישון באוהלים למרות שהיה מקום לכולם.
מסתבר שהמזרן המתנפח שלי התפנצ'ר מה שגרם לי לחוסר שינה בלילה. בלילה קמתי להשתין ותוך כדי הסתכלתי על השמים. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים, אפילו לא במדבר. אם לא היה כל כך קר בחוץ הייתי יכול להישאר שם שעות ולהסתכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה