טרק ה- Fagaras- היום השלישי
שמתי לב שכמעט בכל פוסט מרומניה כתבתי שהיום התחילה בעלייה קשה וארוכה. אין מה לעשות. ככה זה בשני הטרקים שעשינו ברומניה. הכל קשה וארוך. מאוד.
זהו היום שלו חיכיתי. ביום הזה היינו אמורים להגיע (וגם הגענו) לכביש המפורסם - Transfăgărășan. עוד כשהתלבטנו בין גאורגיה לרומניה הייתי מקליד fagars בחיפוש של גוגל, רואה את התמונה של הכביש וזהו... זה היה מספיק.
זהו היום שלו חיכיתי. ביום הזה היינו אמורים להגיע (וגם הגענו) לכביש המפורסם - Transfăgărășan. עוד כשהתלבטנו בין גאורגיה לרומניה הייתי מקליד fagars בחיפוש של גוגל, רואה את התמונה של הכביש וזהו... זה היה מספיק.
קמנו בבוקר כדי לגלות נוף יפה וקר, ושכבת קרח דקה על המים מה שיכול להעיד על הטמפרטורות בלילה. עכשיו תחשבו שבקור הזה, באמצע הלילה בא לכם להשתין. אכן קרה בלילה שלפני. עכשיו דמיינו שיצאתם מהמחסה, עשיתם את מה שצריך, באתם לחזור ופתאום הסתכלתם על השמיים. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים. החושך מסביב תרם כמובן לעובדה הזאת.
ועכשיו... מה אתה היית עושה? בורח חזרה למחסה רועד מקור או נשאר בחוץ להסתכל על הכוכבים כמה דקות ואז מדדה למחסה בלי שכבר נשאר בך מספיק חום בשביל לרעוד? :)
ועכשיו... מה אתה היית עושה? בורח חזרה למחסה רועד מקור או נשאר בחוץ להסתכל על הכוכבים כמה דקות ואז מדדה למחסה בלי שכבר נשאר בך מספיק חום בשביל לרעוד? :)
אחרי משהו כמו שליש יום הגענו לתצפית ראשונה על הכביש. האמת שהתאכזבתי. בתמונות של גוגל נראה כביש מרשים עם מלא פיתולים. ניגוד גמור למה שראינו. אדבין הרגיע אותי:"זה הצד הפחות יפה של הכביש, חכה שנחצה את ההר".
השביל הוביל אותנו למטה אל הכביש, ממש לפתח המנהרה שדרכה הרכבים חוצים את ההר. שם למטה היה קיוסק שמכר דברים במחירים מופקעים. פינקנו את עצמנו ב pepsi קריר. ליד הקיוסק היו תאי שירותים תמורת 2lei. החלטתי להתפנק גם כאן. בתמורה קיבלתי חור נפאלי ברצפה. הרגשתי מרומה!
המוכר בקיוסק מוכר גם נקניקים יבשים ולחמים, אז אם צריך יש אפשרות להשלים את מאגר האוכל באמצע המסלול.
אחרי הפסקת צהריים ליד מפל קטן, עלינו חזרה לרכס ואחרי מעט הליכה מתחיל הסיפור האמיתי. רואים את הצד השני של הכביש. ואת האגם ששם. ואלה כבר התמונות שלהם ציפיתי. מה שלא ציפיתי זה מוזיקת החפלה שהגיעה מהאגם.
היום היה קיצי עם מלא שמש ולכן החלטתי להטביע את המזרן שטח שלי באגם כדי למצוא את החור. אחרי רבע של חיפושים מצאתי את החור כאשר בדרך המזרן כמעט ברך לי לאגם. החור היה במקום שכמעט ולא מיועד להדבקה אבל ניסיתי בכל מקרה.
סוף-סוף ראינו את ה"מרתוניסתים". מצוידים במקלות הליכה ומספרי חזה הם עקפו אותנו בשביל.
אדבין ניסה לשכנע את כולם גם הפעם לישון ב- refugee רק שהפעם היה צורך לסטות מהמסלול בשביל זה. גוראן לא נראה שמח מהרעיון.
בדרך עוברים במקום שנקרא "חלון". מעין חור בסלע.
תוך כדי שאנחנו מתפלאים מהטבע דרך ה"חלון" הצטרפו אלינו שני מטיילים נוספים שבאו מהצד השני. הם המליצו לנו לא ללכת ל- refugee אלא לישון באגם budda. גוראן קפץ על הרעיון ואדבין נכנע.
לאורך השביל יש מלא אנדרטאות קטנות עם שמות של אנשים שקיפחו את חייהם באזור בכלל או בטרק הזה בפרט. לא מוסיף ביטחון.
הדרך לכיוון האגם עובר דרך מעבר בעל השם המפחיד "Strunga Dracului" - "מעבר השטן". הרומנים הנחמדים דאגו שם לשרשראות שעוזרות בטיפוס.
בדרך רואים צבאים פראיים שכנראה כבר ראו אדם או שניים בחיים ולכן לא מתקרבים לאנשים.
הסתבר שאין שביל מסומן היורד לאגם ולכן פשוט התחלנו לצעוד למטה. ליתר דיוק גוראן ואדבין צעדו ואילו אדריאן החליק על התחת. לאט מאוד. כל כך לאט שגוראן, אחרי שירד ונתן לאדבין את האוהל, טיפס חזרה למעלה, לקח לאדריאן את התיק, הוריד אותו, פתח אוהל ביחד עם אדבין ורק אז אדריאן הצטרף.
כל זה לא נעלם מעיני כמה חבר'ה מקומיים שישנו בצד השני של האגם שהגיעו בערב לשאול אם הכל בסדר ואם אנחנו צריכים עזרה :)
השביל הוביל אותנו למטה אל הכביש, ממש לפתח המנהרה שדרכה הרכבים חוצים את ההר. שם למטה היה קיוסק שמכר דברים במחירים מופקעים. פינקנו את עצמנו ב pepsi קריר. ליד הקיוסק היו תאי שירותים תמורת 2lei. החלטתי להתפנק גם כאן. בתמורה קיבלתי חור נפאלי ברצפה. הרגשתי מרומה!
המוכר בקיוסק מוכר גם נקניקים יבשים ולחמים, אז אם צריך יש אפשרות להשלים את מאגר האוכל באמצע המסלול.
אחרי הפסקת צהריים ליד מפל קטן, עלינו חזרה לרכס ואחרי מעט הליכה מתחיל הסיפור האמיתי. רואים את הצד השני של הכביש. ואת האגם ששם. ואלה כבר התמונות שלהם ציפיתי. מה שלא ציפיתי זה מוזיקת החפלה שהגיעה מהאגם.
היום היה קיצי עם מלא שמש ולכן החלטתי להטביע את המזרן שטח שלי באגם כדי למצוא את החור. אחרי רבע של חיפושים מצאתי את החור כאשר בדרך המזרן כמעט ברך לי לאגם. החור היה במקום שכמעט ולא מיועד להדבקה אבל ניסיתי בכל מקרה.
סוף-סוף ראינו את ה"מרתוניסתים". מצוידים במקלות הליכה ומספרי חזה הם עקפו אותנו בשביל.
אדבין ניסה לשכנע את כולם גם הפעם לישון ב- refugee רק שהפעם היה צורך לסטות מהמסלול בשביל זה. גוראן לא נראה שמח מהרעיון.
בדרך עוברים במקום שנקרא "חלון". מעין חור בסלע.
תוך כדי שאנחנו מתפלאים מהטבע דרך ה"חלון" הצטרפו אלינו שני מטיילים נוספים שבאו מהצד השני. הם המליצו לנו לא ללכת ל- refugee אלא לישון באגם budda. גוראן קפץ על הרעיון ואדבין נכנע.
לאורך השביל יש מלא אנדרטאות קטנות עם שמות של אנשים שקיפחו את חייהם באזור בכלל או בטרק הזה בפרט. לא מוסיף ביטחון.
הדרך לכיוון האגם עובר דרך מעבר בעל השם המפחיד "Strunga Dracului" - "מעבר השטן". הרומנים הנחמדים דאגו שם לשרשראות שעוזרות בטיפוס.
בדרך רואים צבאים פראיים שכנראה כבר ראו אדם או שניים בחיים ולכן לא מתקרבים לאנשים.
הסתבר שאין שביל מסומן היורד לאגם ולכן פשוט התחלנו לצעוד למטה. ליתר דיוק גוראן ואדבין צעדו ואילו אדריאן החליק על התחת. לאט מאוד. כל כך לאט שגוראן, אחרי שירד ונתן לאדבין את האוהל, טיפס חזרה למעלה, לקח לאדריאן את התיק, הוריד אותו, פתח אוהל ביחד עם אדבין ורק אז אדריאן הצטרף.
כל זה לא נעלם מעיני כמה חבר'ה מקומיים שישנו בצד השני של האגם שהגיעו בערב לשאול אם הכל בסדר ואם אנחנו צריכים עזרה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה