טרק ה- Retezat - היום האחרון
התעוררנו מוקדם ולשמחתנו גילינו שה-foxy שהובטח לנו אתמול לא גנב לנו את הנעליים ואפילו לא את הסנדלי שורש.
הזקן שהיה אמור להקפיץ אותנו לרכבת עוד לא נראה באופק, אבל בחור רומני אחר כבר עסק בלתקן טרקטור ענק בידיים ריקות.
הזקן התעורר, אמר לנו לא לדאוג, שלא נאחר והתחיל להעמיס את האוטו בכל טוב. הכל טוב כלל בין היתר מסור חשמלי, גרזן וסולם. בקושי נשאר מקום לתיקים בבגאז' הענק.
התחלנו בנסיעה בדרך שההגדרה שלה שוכנת אי שם בין "כביש משובש" ל"אין כביש" ואחרי כ-5 דקות חטפנו פאנצ'ר, כצפוי. הזקן אמר שזאת הפעם הראשונה שזה קורה לו, הוציא את התיקים שלנו מהאוטו ופתח בדהירה רגלית חזרה הביתה להביא את הרכב השני. הרכב השני התברר להיות dacia logan חדישה, המוכרת בארץ כ- renault logan. תוך כדי שהוא דוהר לכיוונינו הוא כמעט דרס את גוראן.
התיישבנו באוטו והתחלנו בנסיעה. עוד לא החלטתי האם הטיסה שטסנו בנפאל יותר מפחידה מהנסיעה הזאת או לא. 130 בכיבש "אין כביש".
תוך כדי הוא לא הפסיק לחפור לאדבין על זה שצריך לפרסם את הטרק בארץ ולהביא תל אביבים צעירים לישון אצלו בקבאנה שתיבנה בקרוב ובכלל, להקים אימפריה בינלאומית. וכל זה כבר בשנה הבאה.
בסוף הגענו בזמן ל"תחנה". הכלב שפגש אותנו בהלוך ליווה אותנו לדרכינו. ה"תחנה" היא לא באמת תחנה. עצירה במקרה הטוב. הרכבת עוצרת שם בערך ל-13 וחצי שניות בהם אתה אמור להספיק לעלות עליה ואם לא, לחכות להבאה. מחר בבוקר.
בעיירה בשם Deva ירדנו להחליף רכבת והחלטנו בתמימותנו שיש מספיק זמן(הייתה לנו שעה) לארוחת בוקר באיזה בית קפה. אותה התמימות גרמה לנו להזמין את הקינוח הרומני papanasi - סופגנייה ספוגה בגבינה ומעל זה שמנת עם ריבה. הבעיה שלקח להם מלא זמן להכין את המנה, אז אדריאן וגוראן מצאו את עצמם מנסים לגמור שתי סופגניות כל אחד בשתי דקות ופתחנו בדהירה לכיוון הרכבת. לעולם אל תרוצו אחרי שאכלתם פפנאש ועוד עם תיק כבד על הגב. זה גובל בהקאות :)
ברכבת חלקנו תא עם שתי נשים רומניות מבוגרות ואדבין כמובן ניצל את ההזדמנות לתחקר אותן.
הן מצידן שיתפו פעולה. באיזשהו שלב אחת מהן ניסתה לחבר כמה מילים ברוסית כדי להכניס גם את גוראן לשיחה אבל אוצר המילים שלה היה כל כך דל שהיא נאלצה לחזור לדבר עם אדבין.
לבסוף הגענו ליעד הסופי שלנו - sibiu. עיר תיירותית. שם נחתה עלינו מכה לא קלה. אין ברומניה מושג כזה "מכבסות". אחרי שווידאנו את הסוגיה באינטרנט התחלנו לחפש הוסטל עם מכונת כביסה. לא היה קשה, אבל מייבש זה כבר סיפור אחר. בחוץ היה גשם אבל הבחור בהוסטל התחייב שבעליית הגג שלו יש כאלה רוחות שהבגדים יתייבשו בלילה כמו כלום.
עשינו קניות של אוכל לטרק הבא. משום מה בשום סופר לא היה כוסמת, וגם כששאלנו את המוכרים הם לא ידעו על מה אנחנו מדברים.
בשוק אדבין קנה קופסה שלמה של פטל, אדריאן גבינת עיזים. גמרנו את הכל ב-5 דקות.
בסיביו סוף סוף רואים מטיילים. בולטים מאוד בנוף גם ללא התיקים. עדיין לא פגשנו ישראלים וזה טוב.
הבחור בהוסטל המליץ לנו על מסעדה עם אוכל מקומי טוב. טוב עד כדי כך שלא היה שם מקום. אז שלחו אותנו למסעדה אחרת, לא רחוק שהתגלתה כמצוינת גם כן.
בארוחה עשינו חושבים והחלטנו שלא נצא מחר לטרק כדי לתת ליבלות של אדריאן להחלים. אבל מכיוון ש"לא כועסים על חייל שנפצע בקרב", אז אם שואלים אז לקחנו יום מנוחה כי הבגדים לא הספיקו להתייבש והמזג אוויר בטרק הבא היה רע מאוד, ובכלל לא הספקנו לראות את העיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה