מוקטינאת - ג'ומסום (Muktinath - Jomsom)
כזכור ישנו במלון "בוב מארלי" והתפאורה במקום הייתה בהתאם.
בערב של היום הקודם, בזמן שגוראן ניסה להתגלח בעזרת סכין לא חדה וסבון, אדבין ואדריאן גיבשו החלטה לנסוע לג'ומסום בג'יפ יחד עם כולם ולתפוס משם טיסה.
בבוקר קמנו והלכנו למנזר שנראה די מרכזי והרבה אנשים שלא מהאזור היו מגיעים לשם. למען האמת, לא משהו מעניין בכלל.
חזרנו למלון וישבנו לארוחת בוקר קלילה.
תוך כדי החלטתי לתרום את הדגל שלנו לבעל המלון בתנאי שיתלה אותו ביחד עם שני דגלים אחרים שכבר היו שם. הוא הסכים.
משם יצאנו לכיוון תחנת ג'יפים שייקחו אותנו לג'ומסום. האבא והבן, המרתוניסטיות, הבנות וכל הפורטרים היו שם גם. כמה ג'יפים לדעתכם צריך להכיל את כולם? 2? 3? טעות! בנפאל אחד בלבד.
נהג + 3 אנחנו + 2 מרתוניסטיות עם הפורטר + אבא ובן עם הפורטר + שלוש מהבנות ושני פורטרים (ליאור ולי-אור החליטו ללכת את המסלול ברגל עם הפורטר השלישי שלהם) = 15 סה"כ.
3 מקדימה, 4 מאחורה + שני ספסלים של 4 בארגז. ליתר הדיוק הספסלים הם של 3 אבל לא אם אתה שואל נפאלים :)
אז בזמן שאדבין בילה מקדימה ונהנה מהליטופים של הנהג על הברך שלו בכל העברת הילוך הייתי כלוא בארגז עם 3 פורטרים, מלש"ב אחד ושלוש בנות.
תוך כדי הנסיעה הפורטרים של הבנות הפגינו את יכולתם בשפה העברית: "לינה - טרמפולינה" ו- "שי - קרחנה" וכו'...
אחרי נסיעה של כמה שעות וכמעט פעמיים שהתהפכנו הגענו לג'ומסום. עיירה גדולה יחסית ומלוכלכת.
אחרי נסיעה של כמה שעות וכמעט פעמיים שהתהפכנו הגענו לג'ומסום. עיירה גדולה יחסית ומלוכלכת.
עוד לפני המלון הלכנו לקנות כרטיסים לטיסה של הבוקר. בחברה הראשונה שראינו אמרו לנו שאין להם טיסות מחר אז הלכנו הלאה. היינו צריכים 6 מקומות - שלוש לנו ועוד שלוש למרתוניסטיות והפורטר. כאן התחיל החלק המעניין של היום.
היו שתי טיסות שעוד לא היו מלאות ועל אחת מהן היו 4 מקומות ובשנייה 1.
המטוס מיועד ל- 19 איש אבל הם לוקחים מרווח בטיחות ומעלים רק 18. אבל אז הוא נזכר שכל האנשים בטיסה הזאת הם pilgrims מהודו שבאו למנזר הזה שלא התרשמנו ממנו ולכן הם בלי ציוד. אז בעל החברה אמר שאם ניקח את כל הציוד לטיסה של ה- pilgrims הוא יוכל לעלות 2 אנשים לטיסה השנייה ולא רק 1. ואז הוא קרא לעוזר שלו, הוציא דף ועת עם רשימות של כל הנוסעים (דף A4 עם כל הטיסות של אותו יום, בכתב יד) ובעזרת מחשבון התחיל לחשב כל מיני דברים מוזרים, המשקל של המטוס או משהו כזה :) לא משכנע במיוחד. אחרי כחצי שעה של חישובים הוא אמר OK ונתן לנו כרטיסים (גלופות קרטון ריקות שעליהן רשם את השמות שלנו) ואמר להתייצב מחר חצי שעה לפני הטיסה.
עייפים אך מרוצים לקחנו חדר באיזה מלון ואת שאר הזמן העברנו בלשחק קלפים עם הבנות ולאכול מלא מלא אוכל. ככה זה, כשאין מה לעשות אז אוכלים.
מה שלא הוסיף למורל לגבי הטיסה של מחר זה מטוס מרוסק על אחד ההרים שממול לשדה התעופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה