אז אחרי הנחיתת אונס מצאנו עצמנו בשדה התעופה של קטמנדו. (12:00 בערך)
מקום קטן וחשוך (בדיוק הייתה הפסקת חשמל אבל עוד לא ידענו אז על התופעה).
איך שמגיעים צריך למלא טפסים שתמורתם בצירוף $40 מקבלים ויזה וממשיכים הלאה.
עוד כשהיינו בארץ ולא ידענו לאן אנחנו באים הזמנו חדר במלון כלשהו. בדיעבד זה לא הכרחי בכלל.
חיכתה לנו מונית מהמלון. בחינם. אבל עם דרישות עקשניות לטיפ. בלי לדעת מחירים וסטנדרטים מקומיים נפרדנו מ- 500 רופי, שזה קצת הרבה בשביל מונית אבל לא מוגזם מדי. המונית היא כמו כל רכב פחות או יותר בנפאל. סוזוקי מארוטי או משהו כזה עם מנוע 0.8 ומקום לבן אדם בוגר אחד.
נהג השודים הסיע אותנו דרך רחובות שאופנוע בקושי עובר שם, עם בורות מים במקום אספלט ועם מספר דו ספרתי של פעמים שכמעט עשינו תאונה. בסטנדרטים של הארץ. אחרי שמתרגלים קצת מבינים שבעצם נסעת ברחוב הראשי של העיר והנהג שלך הוא מאוד זהיר וקצת איטי.
במלון קיבלו את פנינו עם תה חם (milk tea) וסוכן נסיעות שמיד הציע לנו את שלל האטרקציות כולל המרת כספים, פורטרים, זונות וחשיש. התחלנו עם להחליף לכסף נפאלי בשער שהיה גבוה במעט מהשער הרשמי.
שמנו את הדברים בחדר:
והלכנו להצטייד בציוד טיולים אבל קודם כל בסטייק טוב ב- everest steak house. מקום מוכר מאוד.
בקטמנדו אין שמות של רחובות. יש כמה מקומות גדולים בעיר ולכל השאר מכווינים ביחס אליהם. לכל מקום יש כרטיס ביקור שעל הצד האחורי שלו יש מפה קטנה.
thamel - הגטו של התיירים בקטמנדו נראה כמו העיר העתיקה בירושלים. אין הפרדה בין רחובות למדרכות, נפאלים נוסעים שם במושאיות במקומות שקשה לשני זוגות אופניים לעבור שם במקביל.
המשימה הבאה הייתה לקנות אשרות כניסה לאנאפורנה. אדבין ניווט אותנו בביטחון למקום בזמן קצר ביותר תוך הפגנת יכולת ניווט מחשידה לטובה.
2000 רופי עבור ACAP ועוד $20 ל- TIMS. קשה לי להגיד מה התפקיד של כל אחד מהם אבל במשך המסלול בודקים את שניהם מספר פעמים.
חזרנו ל- thamel לקנות בגדים. בעקבות המלצות רבות הלכנו ל- shona's ולא התלהבנו בכלל. המוכר לא כל כך שיתף פעולה אז קנינו כמה דברים קטנים ואת השאר בחנויות אחרות. בסה"כ הן כולן אותו דבר בדיוק ומלאות במותגים מזוייפים.
כל כך לא התלהבנו מקטמנדו שהחלטנו לצאת לטרק כבר למחרת. אז קפצנו לסוויסה (הלא מקורית, כך הסתבר בהמשך) לראות אם יש מקום במיניבוסים שלהם. לא היה. החלטנו שניסע לתחנה מרכזית בבוקר וננסה לתפוס tourist bus.
מצאנו את אותו סוכן הטיולים, המרנו עוד קצת כסף ($300 לכל המסלול כולל הטיסה לפוקרה לא רק שהספיק אלא נשאר עוד מלא), שאלנו שאלות על אוטובוסים, אכלנו, קנינו עוד בגדים והלכנו לישון.
יום ארוך מצפה לנו מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה