קטמנדו - בסי סהר - בולבולה
כל הדברים נארזו בתיק גב, דברים מיותרים נזרקו, עם שלוקרים מלאים ב-3 ליטר מים נפאליים מטוהרים יצאנו עם הזריחה מהמלון ולקחנו מונית לתחנת אוטובוסים. שם ליד התחנת דלק לפי ההבטחות של הספרים היו אמורים להיות מה שנקרא tourist bus. אחרי שלא מצאנו שום דבר שעונה להגדרה הזאת ועם 5 נפאלים שהתנפלו עלינו שנקנה כרטיס קנינו כרטיסים לאוטובוס מקומי (local bus) לבסי סהר (besisahar).
האוטובוס היה די ריק ולקח לנו משהו כמו שעה עד שיצאנו. לא היה מקום בתא מטען והנהג התעקש שנשים את התיקים על הגג. אדבין התנגד לרעיון בעיקר בגלל הגשם הקליל שהיה בחוץ והרבה מקום ריק שהיה בפנים.
באוטובוס היה זוג בריטים והמדריך הנפאלי שלהם. אני עד עכשיו לא זוכר איך קוראים לאף אחד מהם.
את האוטובוס הפעילו קבוצת צעירים. אחד נהג, אחד נתלה מחוץ לדלת ובעזרת דפיקות על הדופן כיוון אותו ועוד אחד ירד בכל תחנה וחיפש נוסעים חדשים ואסף כסף מהשאר. בדרך הם התחלפו בינם כמה פעמים.
אחרי משהו כמו שעה של סיבובים בעיר, העמסת בלוני גז ומיטות על הגג ומילוי האוטובוס באנשים יצאנו מהעיר.
8 שעות של מוזיקה נפאלית שרק עם הזמן לומדים לאהוב אותה, מכות של הברכיים בכיסא שמקדימה והראש בתקרה.
בהגיענו לבסי סהר עמדה בפנינו דילמה: לישון שם, להמשיך לכפר הבא ברגל, להמשיך באוטובוס. האופציה הראשונה נשללה מיד וגם השנייה כי היה כבר מאוחר ופחדנו להיכנס לחושך על היום הראשון.
אז עלינו על עוד אוטובוס פלאים. פלאים כי הדבר הזה נסע ב"כביש" שלא בכל טיול ג'יפים תפגשו. ובקצב התקדמות של הליכה איטית. תוך כדי שאנחנו נוסעים מתחילים לראות נופים מדהימים מהחלון ולהצטער על זה שאנחנו בפנים ולא בחוץ. ולכן בעצירה באיזה כפר ביניים גוראן שיכנע את השאר לרדת ולהמשיך ברגל. אז לבשנו נעלי טיולים לראשונה, שמנו את התיקים שנראו נורא כבדים באותו רגע והתחלנו לצעוד את צעדינו הראשונים.
בדרך פגשנו קבוצת ילדים שחזר מהבית ספר, לבושים בחליפות וכפכפים (כל הנפאלים כולל הפורטרים עם מטען של 30 ק"ג על הגב הולכים בהרים בכפכפים). אחד הילדים של שאל את אדריאן מאיפה אנחנו והוא שיקר לו שמרוסיה. הילד אמר בתגובה: "Russia? you will destroy the wold!" :)
אחרי משהו כמו שעתיים הליכה וכמה תמונות נלהבות הגענו לגשר הראשון שלנו במסלול. קצת לפני הגשר פגשנו שני חברה ישראלים: ציקי ודיקי.מיד אחרי הגשר חיכה לנו הגסטהאוס הראשון שלנו(בולבולה - bhulbhule).
ראינו את הזוג הבריטי כבר מתפנק על כוס תה ובלי לחשוב יותר מדי הצטרפנו אליהם.
הזמנו אוכל והלכנו להתקלח במים קרים.
הארוחה כללה קנקן תה ודל באט (dal bhat). דל באט זהו אוכל נפאלי מסורתי. המנה כוללת אורז, מרק עדשים, ירקות בקארי וחמוצים שאת כל זה מערבבים ואוכלים. טעים ומשביע. ואם לא אז יש אפשרות ל- refill בחינם - "more riiiice? more currrrry?"
תמונות מהממות! האמת שהאנפורנה הוא טרק החלומות שלי. רק צריכה להתארגן על ציוד ונעלי טיולים לנשים ואהיה מוכנה לצאת לדרך חח
השבמחקתודה על השיתוף!