טרק ה- Rila- היום השלישי
ספוילר: זהו היום האחרון בטרק. זה היום הכי מעניין בטרק (לא בהכרח תקף לגבי הבלוג) וגם היום הכי ארוך ומיוחד בטרק.
ב- 7 בבוקר ירדנו מהחדר לאכול Баница שהזקנה הכינה במיוחד בשבילנו. מעין בורקס גבינה ארוך. בטעם של שמן ואכזבה. כשלא שבענו מהאכזבה יצאנו למדרגות הבקתה והכנו דייסה. היא אף פעם לא מאכזבת.
הזקנה לא נתנה לנו להתעצל בשקט וכל הזמן מיהרה אותנו לצאת, כי לטענתה הדרך למנזר, בלי השלג לקחה בצעירותה 8 שעות. אבל לנו היה שלג. מלא מלא שלג.
קרוב ל- 10 יצאנו לדרך, שתינו מים מאגם קפוא והחלנו לטפס. השלג, שנמס אתמול, קפא בלילה ונוצרה שכבה של קרח מה שמקשה על ההליכה אבל עושה אותה הרבה יותר מבדרת לצופה מן הצד. אחרי כמה דקות בודדות פגשנו את נטע ועמרי. יושבים להם ומסתכלים על האגם. הם יצאו לפנינו אבל לא החליטו לאן. אחרי שכנועים שלא להצטרף אלינו, שכנענו אותם להצטרף אלינו בדרכנו למנזר.
השביל האדום מטפס לכיוון Езерният Връх שזאת פסגה שמשם רואים 6 מתוך שבעת האגמים, או שאפילו את כל ה- 7. כמובן שעשינו שם מלא תמונות, פנורמות ועוד כמה תמונות (של קיריל) שלא היו מביישות בחורות בנות 13 :) בזמן כל הדביקות הזאת, גוראן וקיריל ניסו להתגלש על התחת במורד ההר על השלג הקפוא. לרוב זה לא הצליח וגוראן פשוט נתקע עם הרגליים בשלג.
אזור שבעת האגמים הוא כנראה האזור הכי מפורסם למטיילים בבולגריה. ואחד היפים כנראה. אבל בשלג זה מראות שונים לגמרי. ה"כנראה" נעלם. למרות שהשלג קיצר לנו את הטיול מ- 7 ל- 3 ימים, שמח שיצא לנו להיות שם דווקא בתנאים אלה. משטח לבן חלק ובו חללים כחולים שטוחים של מים והרים המשתקפים בהם.
במפגש המסלולים ירוק/כחול/אדום פגשנו את הישראלים שהלכו לישון ב VAZOV. הם אמרו שבעל הבקתה שונא ישראל אבל הייתי לוקח בערבון מוגבל אמירות של אנשים שהולכים עם שקיות ניילון במקום גרביים. החלטנו להראות להם מה ילדות ברוסיה לימדה אותנו, פרסנו את המזרני שטח שלנו (מזל שהבאנו פלציב ולא מזרן מתנפח פלצני) והתגלשנו עליהם במורד ההר. מלא פעמים. ופעם אחרונה עם תיק על הגב.
ההליכה על המסלול האדום קשה ומסוכנת. קשה כי הוא עובר דוך בין כל הפסגות ובשלג עמוק (לפחות גובה הברך) זה קשה עוד יותר. מסוכנת כי בכל רגע אפשר לחטוף כדור שלג בראש ממי שהולך לידך.
מדי פעם, דווקא בנקודות נמוכות יחסית, השלג נעלם לגמרי אבל אז חוזר. מדי פעם רואים עוד אגמים, אבל כשיש כל כך הרבה שלג מי מסתכל על אגמים? מדי פעם מתגנב צץ לו איזה סימון שביל שכלל לא אמור להיות שם, כך לפי המפה לפחות. רוב הזמן הולכים מעמוד לעמוד כי השביל עמוק בפנים.
לפתע, רואים ואדי ענק מצד ימין שלנו (דרומה) ובתחתיתו מבצר. המבצר הוא בעצם המנזר, אבל נראה כמו מבצר קטן. אז אחרי שמגלים את המנזר, מגלים גם אבן קטנה ועליה סימון כחול, שמראה על השביל שיורד למנזר. עצרנו שם להפסקת אוכל ותה. וגם בשביל לחכות לעמרי ונטע שנשארו קצת מאחור.
למה בעצם ירדנו למנזר ולא המשכנו ל- Malyovitsa ומשם לפי התכנון? בעיקר בגלל השלג. אמנם, לפי המפה לפחות, רוב המסלול מסומן בעמודים, מניסיון של חצי היום הראשון החלתנו שזה לא הכי חכם ללכת על הסכין של הרכס בשלג עמוק. וגם כי קיריל קרא לפני הטיול שבמנזר יש איזה לחם מיוחד שנאפה במקום ואסור לפספס אותו.
היתרון של שלג בכל מקום מאפשר להפוך אותו למים. החיסרון של קיריל לידך בזמן זה הוא סיכוי של 100% שהפינג'ן עם שלג שכמעט נמס ייפול על הרצפה ותצטרך להתחיל מחדש.
אחרי שהתגברנו על כל החסרונות והיתרונות, התחלנו לרדת בשביל הכחול למטה. או שלא. התחלנו לרדת למטה, בלי שום אזכור לשביל. שלג וכאלה. מסתבר ששכבת שלג עבה מאפשר פשוט לרוץ במורד ההר, בלי להתחשב במה שיש מתחת. זה מהיר אבל מאוד לא חכם. כי יש בורות ששם השלג מגיע עד למותניים, ואם ליפול לבור כזה בזמן ריצה בירידה, ועוד עם תיק כבד על הגב, אפשר להישאר בלי חצי רגל. אבל אף פעם לא טענו לחכמה מיוחדת בקבלות החלטות בטיול.
אז פשוט רצנו למטה. אני וקיריל מצד אחד של הואדי, וקיריל בצידו השני. בשלב כלשהו קיריל הלך לאיבוד, ואחרי שמצאנו אותו תקפנו אותו במלא כדורי שלג. חצי שעה של מלחמת התשה שבסופה הדבר היחיד שנכנע הוא תפר במכנס שלי.
עם הזמן נהיה פחות שלג, ובמקומו קיבלנו דשא גבוה ומעוך וחלק. במקומות שבהם עוד נשאר שלג התגלשנו על התחת. חשוב להקפיד לסגור רגליים, אחרת אבן סוררת יכולה לגרום לך להצטער על המעשה.
נטע התחילה להילחץ מעט, כי השמש התחילה לרדת, ואנחנו גם המשכנו לרדת בלי לראות את הסוף או את הסימונים. קיריל ניסה להרגיע אותה והראה את כל הסימני ההתגלשות שלנו שנשארו על ההר. בסוף מצאנו את השביל שמתפתל בין דשא גבוה ולא מעוך, ואז ביער. לדעתי, הרעיון המקורי שלנו לעלות מהשביל הזה הוא רעיון גרוע ולא ישים, גם בלי השלג.
לבסוף, כבר בחשכה קלה הגענו למנזר. שתי דקות של הסתובבות ברחבה המרכזית והבנו שבאנו באיחור והכל כבר סגור. הלכנו לחדר משמר של המנזר ושאלנו אם יש משהו פתוח, איפה אפשר לישון או איך מגיעים לעיר. שוטרים/כבאים שהיו שם אמרו לנו שיש מלונות קטנים בקרבת מקום והאוטובוסים יהיו רק בבוקר. והכי נורא היא העובדה שגם המאפיה כבר סגורה. אחד השוטרים/כבאים שדיבר רוסית יחסית סבירה הסביר שבכלל לא אופים פה את לחם אלא מביאים אותו מהעיירה Rila ורק מוכרים במקום. לפני שהספקנו להתאכזב מאוד הגיע כומר גבוה ואמר שהוא יכול לתת לנו להכנס לכנסייה, כמובן שהסכמנו.
כשחזרנו מהטיול בכנסייה השוטר/כבאי אמר שיש לו בשבילנו טרמפ ל- Dupnitsa. ושבדרך הם גם יעצרו לנו בעיירה Rila באותה מאפיה ששם מכינים את הלחם כי קיריל היה מאוד מאוכזב שלא נאכל לחם בולגרי. כשגוראן שמע "דופניצה" הוא נזכר מה הבנות בבקתה לימדו אותו ושאל את השוטר/כבאי "Геде Кюфтэ?". זה כל כך שימח את השוטר/כבאי שכשמיהו התקשר אליו הדבר הראשון שנאמר הוא: "שמע איזה קוריוז. תיירים מישראל מכירים את הקציצות של דופניצה!"
סיכמנו על 40 לבה תמורת הטרמפ, וככשאלתי אם הרכב גדול מספיק להכיל 5 אנשים בנוסף לנהג ועוד עם תיקים ענקיים הם אמרו: "בטח, Audi". ובאמת נכנסנו יחסית בנוחות ברכב והתחלנו בנסיעה. לנסיעה הם שלחו את הצעיר מכל השוטרים/כבאים שהיו שם. גם צעיר וגם לא ידע מילה אחת ברוסית, ובטח שלא באנגלית. מצד שני הוא נסע 200 קמ"ש בכביש חשוך וצר. בדרך הוא עצר באיזה תחנת משטרה/כבאות והעביר להם טפסים. אני בזמן הזה כיוונתי את המזגן לכמה מעלות פחות. כשחזר הוא לא הבין מה קרה והחזיר חזרה.
ב Rila עצרנו ליד מאפיה כלשהי. היה שם כל סוגי הלחמים והמאפים אבל המוכרת אמרה שאין שום קשר בין הלחם הזה למנזר אז קנינו איזה מאפה מעפן וחזרנו לרכב מאוכזבים. הנהג לא הבין מה קרה אבל בהחלט הבין את האכזבה. בהמשך הדרך הוא שוב עצר ליד איזה בית חרושת חשוך לצד הדרך, בסצנה שהזכירה עסקת סמים, לא שנכחתי בכאלה. אחרי כרבע שעה של המתנה לכלום כאשר אנחנו בתוך הרכב והוא בחוץ, ושוב שיחתי לו עם המזגן הוא חזר לרכב עם שני כיכרות לחם חם חם חם וטרי. ואפילו אמר לנו שנאכל עכשיו, בתוך הרכב, כשהלחם עוד חם. זהו, עכשיו הרגשנו שהשגנו הכל מהטיול הזה!
במלון שנקרא Rila בעיירה Dupnitsa הובטחו לנו חדרים זולים, אבל הם כבר היו תפוסים, אז לקחנו חדר יקר יותר, עבור שלושתינו, קבענו עם נטע ועמרי בלובי והלכנו להתקלח.
קפצנו לסופר לקנות בירה וקצת אוכל לערב וישבנו בלובי לחגוג עם החברים החדשים שלנו. בספות לידנו ערסים בולגרים עשו את אותו הדבר. למרות שבניגוד לארץ בבולגריה כולם הולכים בחליפות של ADIDAS אז אולי אלה בעצם היו אנשי עסקים. בנוסף לבירה בבקבוקים מפלצתיים מצאנו גם מיץ בננה בסופר. מומלץ. מצאנו גם Боза - בוזה, אותו משקה שדיאנה המליצה עליו. מומלץ רק כי אחריו אין משהו בחיים שיראה לכם רע. אחרי שקיריל וקיריל שמעו את התגובות שלי על בוזה הם לא הסכימו לטעום.
גוראן מאוד רצה קפה, לכן הלך לבחורה שבבר. הגיוני. היא בתורה הובילה אותו לחדר אחורי של חדר האוכל והכינה לו קפה מהמכונה. חינם בלי כסף. וזהו. רק קפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה