טרק ה- Rila - היום השני
למרבה ההפתעה, קמנו בבוקר ועדיין היה בוקר. השעון הראה 6:30 והפנים שלנו הראו צער רב. כל היוגורט (кисело мляко) נזרק לפח כי הבקטריה לא עשתה את העבודה. אולי היא גם חגגה אתמול עד השעות המאוחרות.
נאלצנו להסתפק בדייסה עצובה ולצאת לדרך.
לדרך יצאנו אבל את הדרך לא מצאנו. היעד הראשון היה בקתת Скакавица - Skakavitsa שם אמור להיות מפל גדול. מהבקתה יוצא סימון ברור שתואם למפה לכיוון הבקתה. עד שבאמצע הדרך הסימון נעלם. כדי לא להיות הגיוניים מדי החלטנו להמשיך ולטפס במעלה ההר, הרי בסוף בכל מקרה צריכים לעלות. במהלך העלייה הבנו למה זה לא המסלול המסומן, אבל צלחנו אתה ולבסוף התחברנו לשביל המקורי אחרי סיבוב לא קטן כנראה. עם התקרבותנו ליעד התחיל להופיע מעט שלג, ובשלב הזה עוד התאמצנו לא לדרוך בו יותר מדי ולשמור על רגליים יבשות. הדרך עברה ביער עם עצי אשוח גבוהים שמדי היו מפילים עלינו ערמות של שלג אבל אינסטינקטים של חתול, או בעצם מזל הצילו אותנו.
בסקקביצה הייתה כבר כמות שלג שהספיקה להסתיר את השביל למפל, להרטיב לנו את הרגליים ולבנות בובת שלג.
משם לקחנו כיוון ל- х. Рильски Озера שלשם גם מגיע הרכבל. בהתחלה המסלול בצבע צהוב/אדום ואז עוברים לירוק. מזל שחלק מהסימונים על העצים כי את הסימונים שעל האבנים כבר לא רואים.
השלג כבר הפך להיות בעומק הברכיים אבל האוויר חם. מישהו כבר הלך במסלול בבוקר והשאיר עקבות שעליהם הסתמכנו. פתאום משום מקום הגיע כלב ארוך ונמוך, ומשוגע בעיקר שספק רץ ספק שחה בשלג מסביבנו.
פתאום, בלי התרעה מוקדמת הצבע של המסלול התחלף מירוק לכחול. למרות שאין שום מסלול כחול באזור. ואז נעלם לגמרי. מנוסים מהבוקר, המשכנו לזחול במעללה ההר עד שהגענו ליעדנו.
בתכנון רצינו לאכול כאן ארוחת צהריים ואז להמשיך לשבעת האגמים ולאיוון ואזוב. בגלל שהיינו רטובים לגמרי הוחלט לא לעצור אלא להסתפק בחטיף אנרגיה בולגרי באיכות בינונית ולהמשיך.
בינתיים, הרכבל עבד במלוא הכוח להביא עשרות מטיילים שבאו לראות את האגמים המושלגים. הם ירדו מהרכבל והלכו בתור ארוך לגבעה הקרובה, מחזה שהזכיר את המשחק Lemmings (נמלולים בעברית O.o). לגוראן לקח בין 4 ל- 7 דקות לשכנע את קיריל וקיריל לא ללכת אחרי העדר אלא להמשיך עם התכנון. הם חשבו שעשרות נמלולים לא טועים, אבל שכחו שנמלולים בולגרים עצלנים.
הדרך לבקתת Седемте Езера עברה כצפוי בשלג עמוק ובוץ עמוק לא פחות. וגם מלא נטיפי קרח שאפשר ללקק. הבקתה עומדת על שפת אגם שהוא אחד משבעת האגמים שעל שמם נקרא האזור.
בבקתה פגשנו קבוצה של שבעה ישראלים, שעשו טיול לפני הצבא. הם היו לבושים בנעלי ספורט ושקיות ניילון. וגם מכנסי ב' של אבא.
הם המשיכו ל- Ivan Vazov ואנחנו נכנסנו פנימה לאכול מרק לא לפני שקיריל וקיריל טבלו באגם. כמובן שאחרי זה הם התחילו לבכות כמה קר להם והאישה שהפעילה את הבקתה אמרה שהם לא גברים אמיתיים. בכלל במהלך שהותנו בבקתה מצב הרוח ויחס כלפינו של האישה התשנה מאמפתיה קיצונית לשנאה עזה. כדי להוכיח שהיא כן גבר אמיתי, היא לקחה את חפירה ענקית והלכה לנקות את השלג שהצטבר על מדרגות הבקתה.
התקבלה החלטה להישאר בבקתה ללילה ולשנות את המסלול. אבל עדיין היה מאוד מוקדם. אז לא הייתה ברירה אלא לאכול, שוב ושוב. מדי פעם היו מגיעים אנשים שגם לא הלכו עם העדר, אכלו מרק וחזרו לרכבל. אנחנו החלטנו להתחזר לגמרי והכנו פסטה עם גבינה ורוטב עגבניות. ניסינו לשכנע את מפעילת הבקתה לתת לנו להשתמש בתנור שלה אבל היא אמרה שאסור להכניס כלים למטבח. מאוחר יותר היא שוב התהפכה והציעה לנו לייבש את הנעליים בתנור אפיה.
בשלב כלשהו הגיע זוג, במעילים זהים בצבע תכלת. נשמע מוכר? גם לנו. ונחשו מה? ישראלים! נטע ועמרי. היה מדהים לראות איך עמרי מדבר עם הגברת שבבקתה בעברית והיא גם מבינה אותו. ואנחנו התאמצנו להסביר את עצמנו ברוסית. נטע מיד לקחה את הפיקוד על ייבוש הדברים מול תנור חשמלי קטן שהיה בחדר ודאגה שכל מדרס יקבל את הזמן המגיע לו. הם גם סיפרו שהיו על השביל שהחליף צבעים באמצע אבל בניגוד אלינו עשו את מה שכל בן אדם שקול היה עושה וחוזרים אחורה. הם גם אמרו שפגשו את אחד הזוגות שפגשנו בפירין והם היו אמורים להצטרף אבל לעולם לא הגיעו. ממש לקראת הערב הגיע עוד זוג ישראלים מה שהמיס את ליבה של אשת הבקתה והיא הקצתה 6 עצים בשביל התנור. העצים נגמרו מהר מאוד וחזרנו לתנור החשמלי.
האישה אף הציעה שמישהו ייקח אותו לחדר ללילה אבל שאסור לכבות אותו(לא לכבות. ממש לא לכבות. לעולם!!!) בשום אופן כי אז הגנרטור של הבקתה יתפוצץ.
היו שתי תצורות של חדרים בבקתה. אחת עם מיטות מתקפלות רפויות או нары - דרגשי עץ ללא מזרנים. בחרנו בסוג השני. קיריל וקיריל(שבמהלך היום אימץ לעצמו את השם סטויאן) גילו שיש עכבר קטן בחדר אז הם בנו קונסטרוקציה מסובכת ולא יציבה בכלל משולחן וכיסאות שעליה שמנו את התיקים והלכנו לישון בקומה העליונה.
גוראן כמעט קיפח את חייב כאשר יצא לשירותים בלילה והחליק על הקרח שנוצר בחוץ על השביל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה