טרק ה- Fagaras- היום הרביעי
התעוררתי בבוקר כדי לגלות קרח על התיק שלי ועל האוהל. זה כנראה מעיד על הטמפרטורות שהיו בלילה. למזלנו סוף סוף למדנו למתוח את האוהל כמו שצריך, אז לא הרגשנו שום קור ורוח בלילה.
בבוקר אפשר היה לראות את האגם היפה שישנו לידו. נוף מרהיב.
אחרי התארגנות ארוכה, כרגיל, התחלנו לטפס חזרה לשביל בדרך שבה ירדנו אתמול. חוסר הקואורדינציה של אדריאן נתן לגוראן ואדבין זמן לנוח וליהנות מהנוף.
שוב ראינו את המרתוניסתים. הם לא אמורים לסיים מתישהו???
לראשונה מאז שהגענו לרומניה, פגשנו ישראלים. שלושה חבר'ה שעשו את המסלול בכיוון ההפוך.
המשכנו עוד כמה שעות עם השביל והגענו לאגם קטן, לא רחוק מנקודת הסיום של המרתון שם פגשנו עוד ישראלים. שני חבר'ה שעושים טיול שורשים עם המשפחות. הם באו כמה ימים לפני כדי להספיק לטייל. אחד החבר'ה שאל אם יש כדור נגד צינון אז שלפתי לו את כל הערכה. סוף סוף הרגשתי שאני לא סוחב אותה סתם.
תוך כדי שאנחנו אוכלים צהריים, עבר בחור צעיר ונתן לנו מלא שקיות עם פירות יבשים ואגוזים. שאריות של המרתון המדובר.
מהאגם רואים בבירור את השביל עד להר הגבוה ברומניה - Moldoveanu - גובה 2544 מ', אליו נגיע בסוף היום. השביל הוא ארוך ועם עלייה מתונה. עד שמגיעים להר שהוא השכן של היעד שלנו. מנוחה קצרה ומתחילים את הטיפוס. בפסגה פגשנו זוג הורים וילד בן 4 בערך. בניגוד לילד מהטרק הראשון הוא כן סחב תיק. בתיק היו מים ודובי. זהו. עכשיו לאדריאן לא היו יותר תירוצים להגיד :)
מהפסגה הזאת יש שביל עם סימון אחר שיוצא לכיוון פסגת ה- Moldoveanu. רבע שעה ואתם שם. אדבין השאיר את התיק שלו על הפסגה הראשונה, אני הלכתי עם התיק. אדריאן ויתר על התענוג ברגע שראה שרשראות בשביל.
בפסגת ה- Moldoveanu הצטלמנו עם הדגלים הרומניים, עם דגל ישראל שהבאנו מהבית ועם פיליפ כמובן וחזרנו לפסגה הקודמת. בבלוגים שקראתי לפני הטיול קוראים לקטע המחבר בין שני הפסגות "הסכין". זה אולי נראה באמת כמו להב של סכין, אבל לא באמת הולכים עליה אלא יש שביל באחד הצדדים.
יורדים ל- refugee מעברו השני של ההר ומגלים שאין מקור מים קרוב. המים שנשארו לנו בתוספת המים שמישהו השאיר בבקתה מספיקים לתה. על ארוחת הבוקר נצטרך לוותר.
ה"סכין" המדוברת. Moldoveanu - הפסגה הימנית הרחוקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה